יש משהו מרגש במיוחד במפגש עם הכחול המצרי.
זהו אחד הרגעים הראשונים בהיסטוריה שבהם האדם לא רק מצא צבע — אלא יצר אותו.
הכחול המצרי נחשב לפיגמנט הסינתטי הראשון בעולם.
כבר לפני אלפי שנים, במצרים העתיקה, למדו לשלב חול, סידן ונחושת ואולי מלאכיט, ולחמם אותם לטמפרטורות גבוהות, עד שנוצר גוון כחול עמוק, חי ומפתיע.זה לא כחול שנמצא במקרה באדמה —
זה כחול שנולד מתוך הבנה, ניסוי, והתמדה. מתוך רצון עז לגעת באלוהי בשמיים ולהוריד אוו לאדמה. הכחול בשביל המצרים היה מייצג את האל העליון, את השמיים ואת היקום.
יש בזה משהו שמרגיש כמו גשר: בין טבע לתרבות, בין חומר גלם ליצירה אנושית.
במסע שלי עם צבעים טבעיים, המפגש עם הכחול המצרי פותח נקודת מבט נוספת.
הוא מזכיר לי שלא כל מה שהוא “אמיתי” חייב להיות רק מהאדמה כפי שהיא —
אלא גם מהיכולת של האדם לעבוד איתה, להקשיב לה, וליצור מתוכה משהו חדש.
ועדיין, גם כשהוא נוצר בתהליך,
יש בו משהו עתיק, יציב, כמעט נצחי. אולי בגלל זה הוא שרד אלפי שנים, ונשאר עד היום אחד הכחולים המרתקים ביותר בעולם הצבע.